היסטוריה עכשיו

בריאת העולם ושנת האפס

בין ציונות ליהדות

עונה3פרק10 - להערכת המנדט וכמה מלים על אלטלנה

פרק סיכום עונה3 - היסטוריון מהולל מציע לנו לשלב באירועי יום העצמאות שלנו טקס הרמת כוסית לחיי האימפריה הבריטית, שכן בלעדיה לא היתה קמה מדינה. אכן, ללא ספק, למנדט הבריטי היה השפעה חיובית מאד על התפתחות הישוב, אבל דומה שבחינה הגונה של המימד המוסרי של ממשלת הוד מלכותו, בוודאי מ-1929, מחזקת את המסקנה שאת הכוסות יש להרים לכבוד אנשים אחרים, בן-גוריון למשל.

עונה3פרק9 - מתכנית החלוקה ועד לתכנית ד

הסיפור ידוע, והוא נמשך עד היום וגם לא התחיל ב-1947 ואין סימן שהוא עומד להשתנות: היהודים קיבלו בשמחה הצעת פשרה, הערבים דחו על הסף את עצם הכוונה לבדוק אפשרות של פשרה, קל וחומר את תוכנה: הקמת מדינה יהודית על בערך 15% משטחה של הארץ שיועדה ליהודים ב-1920. מה היתה תכנית הערבים אחרי הכ"ט בנובמבר? למנוע הקמת מדינה יהודית על ידי ביתורה הטריטוריאלי. כיצד? באמצעות ניתוק חלקי ההתיישבות היהודית אלו מאלו. מה היתה תגובת היהודים אחרי כשלון טקטיקת השיירות? החלפתה באסטרטגיה של השתלטות על שטחים. במלחמה בין 'דרכים' ל'שטחים' ניצחו הטובים. וכל השאר היסטוריה (לא מאד מוכרת, מאד לא מובנת)

עונה3פרק8 - הסבך המדיני וההחלטה להקים את אונסקו”פ

מלחמת העולם השנייה הסתיימה, ועם נצחונה המוחץ של מפלגת הלייבור בבחירות בבריטניה, והסימנים הראשונים של תמיכה מפתיעה בציונות מצד הסובייטים, הציפיות בישוב הרקיעו שחקים. כרגיל המציאות טפחה על הפנים. אבל לכולם, גם לבריטים, שהחליטו להחזיר את המנדט לאו"ם, מתוך תקווה שכשהאו"ם יתייאש המנדט יחזור אליהם, אבל בלי הגיבנת של 'תכנית הבית הלאומי' המעיקה. האו"ם, כמה מפתיע, לקח על עצמו את האתגר ושיחרר את הבריטים מהעול. כך באה לעולם הועדה שתציע את תכנית החלוקה המפורסמת. בתמונת הפרק - חברי הועדה מתפעלים מהגלדיולות שצמחו להן ברביבים. ברגע הראשון הם היו משוכנעים שמדובר בתרגיל יח"צ יהודוני. הם טעו. כי פרחים במדבר זו תמצית הציונות.

עונה3פרק7 - מהסזון לתנועת המרי

הסזון - הלא היא 'עונת הציד', ובהקשר שלנו: 'הציד' שביצעו חברי 'ההגנה', על פי החלטה והוראה של הדרג המדיני הנבחר, כנגד חברי האצ"ל שמעשיהם - כך חשבה ההנהגה - פגעו בסיכויים המדיניים של הציונות לקראת סוף מלחמת העולם השנייה. אבל האצ"ל גם הוא קיבל את 'הנוסחה הכפולה' של בן-גוריון שהוכרזה ב-1939, לפיה יש לסייע לבריטים כאילו אין ספר לבן, ולהיאבק נגד הספר הלבן כאילו שאין מלחמה באירופה. אדרבא, בשל הזדהות האצ"ל עם נוסחה כפולה זו, פרשה ממנו קבוצת פורשים אחרת, והקימה את הלח"י (ככה זה אצל פורשים, זה אף פעם לא מסתיים, תמיד - תשאלו את האחים בלוז - יש למישהו פרשנות מדוייקת יותר למשימה האלוהית). אז מה קרה בין 1939 ל-1944? ואיך כבר מסוף 1945 כל הפורשים התאחדו עם 'ההגנה' בתנועת המרי? על כך ועוד בפרק הזה.

עונה3פרק5 - מאורעות 1939-1936: היהודים בונים הערבים הורסים

הדפוס הקבוע של תקופת המנדט (ואחריה): היהודים מיישמים את מלות השיר 'אנו באנו לבנות ולהיבנות בה', עוסקים בעלייה, התיישבות ופיתוח הארץ כחלק מתכנית 'הבית הלאומי' המהווה את עקרון העל והצידוק הראשי של כתב המנדט. התגובה הערבית ב-1936 כמו ב-1920, 1921, 1929 (ו-2023): אלימות רצחנית שמטרתה הפחדה ('טרור' בלטינית). תגובת האנגלים לטרור כמו באותן שנים (כולל 2023, הגם שמרחוק): כניעה, התקפלות, התרפסות, האשמת הקורבן, או בשתי מלים - 'ספר לבן'. אבל ברגע מפתיע אחד עלתה תכנית חיובית: החלוקה. ושוב, וכרגיל, היהודים קיבלו, הערבים דחו, הים אותו הים וכו'.

עונה3פרק6 - הישוב והציונות בימי השואה

פרק זה לא עוסק ישירות בתולדות רדיפת והשמדת היהודים באירופה על ידי הנאצים ועוזריהם אלא בכמה היבטים פוליטיים ומוסריים הקשורים לתקופה האיומה הזו, האיומה ביותר בתולדות ישראל, ללא שום תחרות והשוואה, לא למשברים דומים-לכאורה אחרים בהיסטוריה היהודית, ולא למעשים אחרים של רדיפת עם שיטתית כפי שניהלו הנאצים ועוזריהם. תמונת הנושא של פרק זה היא כריכתם של שני הכרכים שהוכתרו על ידי מחברם - ההיסטוריון טוביה פרילינג - בשם הקולע 'חץ בערפל', צירוף מילולי המתאר היטב את האפשרויות שעמדו בפני הנהגת הישוב בבואם לסייע לבני עמם הנרדפים (ובניגוד גמור לחוכמה מקובלת, פוסט-ציונית, אוטו-אנטישמית או סתם כזו הנשענת על שנאת מפא"י ובורות שכיחה: הנהגת הישוב, בארץ ישראל ובאירופה, עשתה הרבה יותר מאשר ביכולתה - כמו קסטנר למשל שהציל לפחות רבע מליון יהודים)

עונה3פרק4 - שקר הנישול הציוני

ההתיישבות היהודית בארץ ישראל התנהלה ללא נישולו של ערבי אחד מאדמתו. אבל שקר הנישול שימש בסיס לממשלות בריטיות לפרסם ספרים לבנים אנטי-ציוניים (בניגוד למנדט שקיבלו מחבר הלאומים). ומדוע מדובר בשקר? גם כי לערבים רבים לא היתה כלל אדמה, וגם כי היהודים קנו את האדמות מבעליהם, וגם כי היהודים דאגו לפצות את האריסים שממילא היו מושלכים מאדמותיהם על ידי בעלי האדמות הערבים. וכל זה עוד לפני שדנים בשאלת היחס בין אדמה פרטית לבין אדמה כחלק מנכס לאומי, בסיס למדינה בדרך. אבל עד היום אנשים מעדיפים שקרים פשוטים על אמת, ואלו החיים. תפקידו של פרק זה בכל אופן היא להציג את האמת, מתוך ידיעה שסיכוייו לנצח את השקר, לא גבוהים.

עונה3פרק3 - חיים וייצמן בין ימין לשמאל

וייצמן קנה את מקומו כיורשו הגדול של הרצל בזכות ולא בחסד: הצהרת בלפור רשומה על שמו, ולנכסיו כדיפלומט אין מתחרים עד עצם היום הזה. אבל גם הוא, כמו כל מנהיג ציוני אחר לפניו ואחריו, לא נהנה מקונצנזוס, כלומר גם הוא ספג ביקורת ונאלץ לארגן קואליציות שיאפשרו לו לקדם את "עגלת הציונות" כפי שנהג לכנות את מפעלו, בדרכו, דרך האמצע המתונה, הרואה את היעד הרחוק כנקודת ייחוס, ולא הצהרות בומבסטיות לטווח הקצר. ואמנם, אם בתחילת דרכו הוא ספג ביקורת דומה בעוצמתה מימין (ז'בוטינסקי) ומשמאל (ברל כצנלסון), הנה מוקדם ממאוחר (כבר מאמצע שנות ה-20') הוא הבין - כפי שהבינו אנשיו של ברל - שהמשענת המשמעותית ביותר שלו היא תנועת העבודה.